ברכת שהכל נהיה בדברו...

את ברכת שהכל מברכים על מגוון מאכלים, מחלבי ועד בשרי, וגם על הרבה פרווה באמצע. רבים מן המאכלים הללו - טעימים הם, וגורמים לציפיות לקראת חווית האכילה (גלידה בטעם תות, למשל); אך בכל אופן ידוע על-פי המסורת שלנו שאין להכניס את המאכל לתוך הפה – טעים ככל שיהיה – מבלי להקדים ולברך את ברכת שהכל, ורק אז אפשר להמשיך. שהלא כך למדונו רבותינו, שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. אלא שהתיאור הנכתב לעיל, מציג את הברכה רק כאמצעי למטרה. הברכה היא אופן המאפשר ומתיר את האכילה. זהו שלב כזה שצריך לעבור אותו, כדי שיהיה אפשר להתקדם ליעד המוצב בפנינו. אך האמת היא, שאותה ברכת שהכל יכולה להיות משמעותית הרבה יותר. הרבה יותר מן המאכל שהיא `מתירה` לאכול. למה נברא העולם? מהו רצונו של ה`, לאיזו תכלית ומטרה נבראה בריאה זו? אחד מגדולי ההוגים ביהדות הוא הרמבן, ובפירושו על התורה (בסוף פרשת בא) דן הוא בשאלה זו. את התשובה הוא מסכם במילים ספורות ומתומצתות: ואין א-ל עליון חפץ בעולמות תחתונים מלבד - שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו. דהיינו, המטרה שעבורה ובגללה נברא העולם, היא בשביל שנדע שה` הוא הבורא, ובשביל שנחדיר פנימה, עמוק ללב, את ההכרה הזו. ואם זו המטרה שלמענה ברא ה` את העולם – הרי מובן מאליו שזו גם המטרה למענה יהודי חי. זו `מטרת העל` שלנו, המגדירה את הייעוד הנעלה ביותר שיש לנו בחיים. אכן עמוק; אבל פשוט וברור. והנה, את מה שהרמבן אמר בחמש מילים (שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו), אפשר בעצם לסכם גם בשלוש מילים. בשביל המסר שכוללות שלש מילים אלו; אני, אישית, חי!והן? נכון, ניחשתם. שהכל נהיה בדברו. שלש מילים אלו למעשה מבטאות את העובדה שה` הוא הבורא והמנהל את העולם כולו, ודְברו הוא היוצר והקובע בכל דבר. שלש מילים אלו מקפלות בקִרבן את התוכן, שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו, שהובא לעיל. וממילא – בשביל המסר שכוללות שלש מילים אלו; אני, אישית, חי! במה שהוסבר זה עתה, נעשה מהפך בסדר חשיבות הדברים שהוצג לעיל. ברכת `שהכל` כבר איננה קבוצת מילים שבאות לאפשר לאדם לאכול את מאכלו, אלא הן מטרה בפני עצמה. ולא רק מטרה, אלא `מטרת על`, מטרת חיים. מילים המבטאות את ההישג הנעלה ביותר שיש לשאוף אליו, להשיג ולהפנים שאכן `הכל נהיה בדברו`. הכל – כל דבר בחייו של אדם תלוי ברצונו של ה`. הפרנסה, הבריאות, חיי המשפחה. הצלחת הפרט והצלחת הכלל, האם יהיה מלחמה או שלום, האם יהיו חיים או... בקיצור, הכל – הכל – הכל נהיה בדברו! תרגיל חוויתי: כשיש זמן פנוי, כשאינכם ממהרים לשום מקום, כשיש את השקט הנפשי לחוש חוויות רוחניות, הייתי מציע את התרגיל הבא: שבו עם מאכל או משקה שברכתו `שהכל`, וכוונו את ה`סטופר` בשעון על 4-5 דקות. עצמו את העיניים וחשבו בצורה אינטנסיבית על שני הרעיונות הקשורים לברכת שהכל, שאותם הזכרנו לעיל. דהיינו, על כך ש: א) אכן הכל בעולם נעשה ומתנהל על ידי ה`. כל הצלחת החיים שלי, ושל כל עם ישראל, בכל התחומים, הכל תלוי בדברו. ב) להפנים ללב, שההכרה הזו – היא היא מטרת החיים שלי. בשביל ההכרה הזו אני חי! הפנמת רעיון זה בתוכי תהיה ההישג הגדול ביותר אליו אצליח להגיע בחיי אם תנסו את זה, תיווכחו בכך שהטעם הערב של המאכל או המשקה הוא כאין ואפס לעומת החוויה המסעירה והרושם העצום הנכנס ללב מעצם הברכה! ברכה שכזו היא באמת טעם החיים – הרבה יותר מהקוקה-קולה ששותים אחריה! יודע אני שרוב הקוראים יהנהנו בראשם שאכן זה נשמע מעניין, וימשיכו הלאה בשגרת חייהם. אבל יכול אני לומר שאינה דומה קריאת המאמר לעשייתו בפועל. ולכן מקווה אני שלפחות חלק מהקוראים ימשיכו ויבצעו. ומי שיעשה כך בפועל, יראה כמה אינטנסיבית ורוחנית היא הפעולה עליה כתבנו (ניסיתי את זה פעמים רבות עם תלמידים ותלמידות, ויכול אני להעיד על התדהמה האוחזת באלו המתחברים לחוויה)