פנינים וסיפורים לשולחן שבת - פרשת ויצא

פרשת ויצא מגוללת בפנינו תקופה של עשרים שנה בחיי יעקב, שבהן שהה בעל כורחו מחוץ לגבולות ישראל. מאז יצאה הקריאה אל הראשון באבות האומה: לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך ( יב, א`), השתדלו האבות שלא לצאת מגבולות הארץ אלא בשעת הכרח. גם עתה נאלץ יעקב לנטוש את בית אביו ולנדוד בנכר שלא ברצונו, כי אם מחמת עשו אחיו, שהתנכל להרגו. אך גם בתקופת שהותו בנכר, אין יעקב מסיח את דעתו אף לרגע מן הארץ היעודה לזרעו. וכאשר הוא נודר את נדרו, לאחר החלום בבית אלוקים, הוא מבקש בין השאר: ושבתי בשלום אל בית אבי (כח, כא). דבר זה חייב להנחות את זרע יעקב, שגם בשעה שנאלצים לרדת מן הארץ מסיבות הכרחיות ביותר- תהא קיימת השאיפה הכנה לשוב בהזדמנות הראשונה לארץ האבות, ושאיפה זו יש לקיים הלכה למעשה, כפי שנהג בשעתו אבינו יעקב. וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה` במקום הזה... (כח, יז) אדם הקם משנתו- אמר הצדיק רבי מאיר מפרימישלן- עליו להתגבר כארי לעבודת הבורא יתברך שמו כמבואר בתחילת השולחן ערוך. וזה נאמר ביעקב וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה` במקום הזה!- מיד כאשר קם משנתו, פנה יעקב אבינו לעבודת בוראו. וראו- המשיך הרבי- מה נאמר בפרעה? וייקץ פרעה- ויישן ויחלום שנית, מיד כאשר קם משנתו, חזר לישון... מתנת-שכר ולא מתנת-חינם! נוהג היה האדמור רבי אהרון מבעלז זצל, לספר בשם סבו השר שלום זצל: סבי, השר שלום מסר תמיד את מנעליו לסנדלר גוי, שהתגורר בשכונתו. פעם עבר בעירו סנדלר יהודי, מיהר הסבא ומסר לו שיתקן את מנעליו, תוך שהוא מביע שמחה עצומה. לשאלת מקורביו: לשמחה מה זו עושה? השיב: כשאני מוסר מנעלי ליד הגוי, לבי נוקפי, שמא מחירו מופרז, ונמצא שאני עובר על לאו דלא תחנם- שאסור לתת להם מתנת-חינם. עכשיו שאינה ה` לידי סנדלר יהודי, שאפילו אם אוסיף על שכרו- יהי אשר לו- מה גדלה שמחתי כאשר הגיע הצדיק רבי מאיר מפרימישלן לפסוק זה נשא עיניו ואמר: ריבונו של עולם! לא עת האסף המקנה- אם, בעוונותינו הרבים, עדיין לא הגיע השעה לאסוף את כל נדחי ישראל לארצם, השקו הצאן ולכו וראו- ספק נא לצאנך לפי שעה את צרכיהם ומחסורם, כדי שיהיה בהם את הכוח לצפות לגאולה השלמה. עוד הוסיף הצדיק רבי משה מקוברין על פסוק זה ואמר לחסידיו: צריכים להתכונן! הן עוד היום גדול- במהרה, עוד מעט קט ויבוא היום הגדול אשר בו, כל אחד ואחד יצטרך לתת את הדין בבית דין של מעלה, על כל מעשיו. לא עת האסף המקנה- לא זמן הוא לעסוק באסיפת קנייני העולם הזה... עלינו לדאוג לאסוף תורה ומעשים טובים, כדי שיהיה במה לבוא לעולם הבא! ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה... (כט, כב) מובא במדרש רבה, כי לבן נטל מאנשי מקומו את בגדיהם וכליהם, משכן אותם, ובכסף שלווה עשה משתה. אחרי המשתה בא ואמר להם: הן ארחתי אתכם, עכשיו כל אחד מכם ילך ויפדה את כליו... דברי המדרש הללו- אמר רבי ישראל מאיר הכהן, בעל החפץ חיים- מרומזים בפסוק: בנוהג שבעולם, כי קודם מכינים את הסעודה, ורק לאחר מכן מזמינים את האורחים, ואילו כאן נאמר: ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה- כלומר, קודם זימן את אורחיו, ואחר כך התקין להם סעודה.