פרשת השבוע - תולדות

ליצחק אבינו נולדו שני בנים תאומים: לבכור קראו עשו, ולבן השני קראו יעקב. כשגדלו השניים, הלך כל אחד בדרך שונה, וכל אחד התנהג בצורה שונה. עשו היה רשע- הוא גנב וגזל, ותמיד התעסק בציד. לעומתו היה יעקב צדיק- הוא ישב בבית המדרש, התפלל ולמד הרבה תורה. אביהם של עשו ויעקב- יצחק- היה עור, משום שבילדותו, שבשעה שרצה אברהם אבינו להקריבו קורבן לה` כיוון שהקבה רצה לנסותו, הזילו המלאכים דמעות, משום שריחמו על יצחק ולא רצו שאברהם יקריב אותו, והדמעות ירדו על עיניו של יצחק ועיורו אותו. בגלל עורונו לא יכול יצחק להבחין שעשו הוא רשע, כי עשו היה עושה עצמו צדיק, ושואל תמיד את יצחק: אבא! כיצד מעשרין את המלח ואת התבן?... המלח והתבן הם כידוע דברים אשר אין מעשרין אותם, ויצחק חשב שעשו שואל שאלות אלו משום דקדקנותו במצוות וצידקותו, ולכן אהב יצחק יותר משאהב את יעקב. אך רבקה- שיגעה, שיעקב הוא צדיק, ועשו הוא הרשע- אהבה יותר את יעקב, שישב יומם ולילה ולמד תורה. פעם שמעה רבקה את יצחק אומר לעשו: בני! צא השדה וצוד לי שלא מן הגזל בעל חיים טהור, והכן לי ממנו מטעמים- ואחר אברכך. רבקה- שרצתה, שיעקב, בנה הצדיק, יזכה בברכה שרצה יצחק להעניק לעשו- מהרה אל יעקב, ספרה לו את ששמעה, ואמרה לו: קח שני גדיי עזים הכשרים למאכל, שחטם והביאם אלי כדי שאכין מהם מטעמים ליצחק אביך. יעקב, שחפץ בברכת אביו, עשה כמצוות אימו. אולם הוא חשש מעט להיכנס אל אביו, שמא ימשהו יצחק- שלא יכל לראותו משום שעור היה, ולכן היה צריך למשהו- ואז יבין שלא עשו עומד לפניו, כי אם יעקב, שהרי גופו של עשו שעיר היה, וגופו של יעקב היה חלק- ויכעס עליו, ולא יזכה לקבל ברכה ממנו. אך רבקה הרגיעה את יעקב ואמרה לו: לבש את בגדו של עשו (שהיה עוד של אדם הראשון, ואחר- של נמרוד, ועשו גנבו ממנו, וחיות רבות היו מצוירות עליו) ועל ידיך וצאוריך שים עורות עזים, שהם שעירים, ואז בוודאי שיצחק לא יבחין שאתה עומד לפניו ולא עשו. עתה כבר לא פחד יעקב להיכנס לחדר אביו, מכיוון שאימו הלבישה אותו את העור השעיר של העיזים. לקח אפוא יעקב בידיו את המטעמים שהוכנו ליצחק, ונכנס לחדר אביו. כשנכנס, פתח יעקב את הדלת בשקט, נישק למזוזה, ברך את אביו לשלום וביקש ממנו בלשון יפה: קום נא, אבי, ואכול מן הציד שהבאתי, ואחר כך תברכני. התפלא יצחק על שבנו חזר כה מהר מן הציד ואמר: כיצד זה, בני, חזרת כה מהר מן הציד? ענה לא יעקב: ה` הקרה בדרכי ציד, ולכן חזרתי כה מהר. יצחק השתומם על התנהגות נאה זו, משום שהוא רגיל היה שעשו מתחצף, ויצחק אמר: גש אלי, בני, ואמשש אותך, כדי שאדע אם אכן בני עשו עומד לפני. יעקב קרב אל יצחק, ויצחק מששו וראה כי אכן שעיר הוא. ואמר יצחק: הקול קול יעקב, והידיים ידי עשו. כלומר: ההתנהגות הנאה- של יעקב היא, אולם הידיים השעירות- ידיו של עשו הן. אבל בכל זאת החליט יצחק כי עשו עומד לפניו, ואכל מן המטעמים שהוגשו לו. כשסיים לאכול ולברך, פנה אל יעקב וברכו: ייתן לך ה` מטל השמיים ומשמני הארץ, וגם הרבה דגן (חיטה, שעורה וכו`) וגם תירוש (יין) רב, ויעבדו לך וישתחוו לך עמים רבים, וכל מי שיקלל אותך יהיה מקולל, וכל מי שיברך אותך מבורך יהיה. במשך כל אותו הזמן ניסה עשו לצוד ציד לאביו בשדה, אך בכל פעם שהצליח לצוד חיה כלשהי ולקשרה לעץ, היה מלאך משחרר חיה זו מן השבי. עשו היה מנסה שוב ושוב לצוד ציד, אך המלאך היה שוב ושוב משחררה. וכל זאת- כדי שיוכל יעקב לקבל את הברכות מיצחק. לבסוף הצליח עשו לצוד ציד לאביו, וחזר לביתו, ומיד החל בהכנת מטעמים מן החיה אותה צד. ומשהיו המאכלים מוכנים, הלך להביאם ליצחק אביו. בדיוק כשנכנס עשו יצא יעקב מן החדר, אך כשראה את עשו, התחבא, כדי שלא יבחין בו עשו, ומשהלך עשו, פנה יעקב לדרכו. כשנכנס עשו לחדר, הוא לא נשק למזוזה, אלא קרא בקול רם לאביו: יקום אבי ויאכל מציד בנו!. כששמע יצחק את קול עשו בנו- נבהל מאוד ושאל: מי זה אשר הביא לי ציד, ואנכי אכלתי ממנו וגם ברכתיהו ?! כששמע עשו, שמישהו כבר הקדימו ונטל ממנו את הברכות, הבין שאחיו יעקב הוא זה שנטל ממנו את הברכות, והוא זעק זעקה גדולה ומרה. הוא כעס מאוד על שעתה הוא כבר לא יזכה לברכות מאביו, והוא פנה ליצחק אביו וביקש ממנו: אנא, אבי! ברך גם אותי! ענה לו יצחק: איך אוכל לברכך, והרי יעקב כבר נטל ממך את הברכות. שאל עשו את אביו: האם רק ברכה אחת יש לך? ענה לו יצחק: טוב, בני, אברכך! ויצחק פתח ואמר: משמני הארץ יהיה מושבך, ומטל השמיים מעל. ועל חרבך תחיה, ואת אחיך תעבוד. כלומר: אתה תשב בארץ טובה מאוד, ותחיה על חרבך, ותילחם מלחמות רבות ותנצח בהם, ולאחיך תעבוד. כשיצא עשו מחדרו של יצחק, הוא היה נרגז מאוד וכועס על שיעקב נטל ממנו בעורמה את הברכות הנפלאות, והוא החל לחפש את יעקב משום שרצה להורגו- אך הוא לא מצאו, כיוון שרבקה, שידעה שעשו רוצה לעולל לבנה רעות, שלחה את יעקב לאחיה לבן, שגר בחרן.