פנינים וסיפורים לשולחן שבת-פרשת וארא

וידבר אלקים אל משה, ויאמר אליו אני ה`... (ו`, ב`) על פסוק זה שבפתח הפרשה מעיר רבי משה בן חיים, בעל האלשיך,: שנינו במסכת סוטה (יד, עא): תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו של הקבה ממידת האכזריות למידת רחמנות (ממידת הדין למידת הרחמים). אולם לגבי המצרים היה תהליך הפוך, ככתוב בסוף פרשת שמות: ויאמר ה` אל משה: עתה תראה אשר אעשה לפרעה... (ו`, א`); וכוונת הכתוב היא, שמידת הרחמים תיהפך לגבי פרעה למידת הדין, עד שישלח את בני ישראל מארצו. משום כך מדגישה התורה בתחילת פרשתנו: וידבר אלוקים (כינוי למידת הדין) אל משה, ויאמר אליו אני ה` (כינוי למידת הרחמים). בכך בא הכתוב לומר, שכלפי ישראל- העשוקים והנרדפים במצרים- ינקוט ה` בדרך הפוכה מזו הנקוטה כלפי פרעה והמצרים: לגביהם תיהפך מידת הדין למידת הרחמים, וכך יושיעם ה` במהרה מצרתם ויגאלם משעבוד מצרים המפרך. וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב... (ו`, ג`) רשי מפרש פסוק זה: וארא- אל האבות. נשאלת השאלה: כלום לא ידענו, שאברהם יצחק ויעקב קרויים אבות, מה אפוא מוסיף לנו רשי בדבריו כאן? הסביר הצדיק רבי מאיר מפרימישלן: רשי הקדוש מתכוון להדגיש בפנינו, שהקבה לא נראה ליצחק משום שהוא בנו של אברהם, והתגלותו ליעקב לא באה משום שהוא נכדו של אברהם, אלא וארא אל האבות- כל אחד מהם הוא אב לעצמו ומכוח זכותו ומעמדו שלו זכה לדבר עם השכינה. והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבודתכם... (ו`, ו`) האדמור רבי אברהם מרדכי אלתר מגור המשיל על פסוק שה משל לבן מלך שסר מדרך הישר, והיה מזלזל מאוד בממון אביו, ובזמן קצר בזבז ממון הרבה. כעס המלך מאוד על בנו, וכעונש על דרכיו, שלחו מביתו בחוסר כל, כדי שירגיש הבן בעצמו את טעמו של העוני, ומתוך כך ילמד להעריך את רכושו. ישב הבן בין העניים ימים רבים, עד ששכח כי בן מלך הוא. לאחר כמה שנים ריחם המלך על בנו, ושלח את אחד משריו שישאל את בנו אולי נצרך הוא לדבר מה. חיפשו השר בין העניים, עד שמצא את בן המלך, אשר בקושי רב ניתן היה להקירו. שמא צריך אתה דבר מה? שאל השר את בן המלך. וודאי, ענה בן המלך בשמחה, אם תוכל, בבקשה ממך, השג לי תרמיל קבצנים חדש... אף אנו- סיים הרבי- כל כך שקענו בגלות, עד שאין אנו מבקשים מהקבה דבר אלא רק תרמיל קבצנים חדש... אולם, בעזרת ה` כאשר תבוא הגאולה השלמה במהרה בימינו, אז נדע שיש גם דברים אחרים, נעלים הרבה יותר, אשר היו חסרים לנו בגלות המרה, אז גם נדע לבקש... ולקחתי אתכם לי לעם... והבאתי אתכם אל הארץ... (ו`, ז`-ח`) מעירים על כך חכמי ישראל: שנינו במסכת ברכות (ה`, עא): תורה וארץ ישראל (העולם הבא) לא ניתנו לישראל אלא על ידי ייסורים. מאמר זה מבוסס על ההבטחה שנתן הקבה למשה בתחילת פרשת וארא: ולקחתי אתכם לי לעם- זה מתן תורה, והבאתי אתכם אל הארץ- זו הכניסה לארץ ישראל. בפסוקים אלה ניתנת לישראל הבטחה ברורה ומפורשת, שהשעבוד הקשה במצרים עתיד לעשותם ראויים לקבלת שתי המתנות היקרות ביותר: התורה והארץ. הוא אהרון ומשה, אשר אמר ה` להם: הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים... (ו`, כו) מעיר כאן רשי, על פי המדרש: יש מקומות שמקדים אהרון למשה, ויש מקומות שמקדים משה לאהרון, לומר ששקולים כאחד. שואל על כך האדמור רבי יעקב יצחק הורוביץ החוזה מלובלין: היאך ייתכן, ששני אנשים יהיו שקולים כחוט השערה ויימצאו כל הימים באותה מדרגה? והרי כבר הורונו חכמינו הדגולים: כשם שאין פרצופיהם של בני אדם שווים זה לזה, כך אין דעותיהם שוות! אלא- משיב החוזה- עניין זה אפשר ליישב על פי המובא במסכת חולין (פט, עא): גדול מה שנאמר במשה ואהרון ממה שנאמר באברהם. שכן אברהם קרא באזני ה`: ואנוכי עפר ואפר (בראשית יח, כז), ואילו משה ואהרון אמרו על עצמם: ונחנו מה (טז, ז`). באמירה זו הציגו משה ואהרון מידה מופלגת של ענווה, בהצהירם שרואים עצמם כלא כלום- אפילו פחות מעפר ואפר- ובכך נתייחדו מכל שאר בני אדם. שכן אנשים הרואים עצמם כמשהו, לעולם אינם שווים זה לזה. אבל כשהם מגיעים- כמשה ואהרון- לביטול עצמיותם באופן מוחלט, אפשר לומר עליהם בלא פקפוק, שהם שקולים כאחד... תנו לכם מופת... (ז`, ט`) מדוע- שואל הצדיק רבי אלימלך מליזענסק- מבקש פרעה: תנו לכם מופת, והרי היה לו לבקש: תנו לנו מופת? אלא- משיב הרבי- ההבדל בין מופת מזויף הנעשה באחיזת עיניים או בכשפים, לבין מופת אמיתי הוא: כי המופת המזויף מעורר פליאה אצל הצופים בו, אולם המצעים אותו אינם מתפעלים כלל ועיקר, שהרי יודעים הם כי אין בו ממש... לעומת זאת מופת אמיתי, מעורר התפעלות גם בעיני הצדיק שאר על ידו מתרחש המופת. זה פירוש הפסוק- סיים הרבי- תנו לכם מופת מופת אמיתי אשר גם בעיניכם יהיה לפלא. ויצעק משה אל ה` על דבר הצפרדעים... ויעש ה` כדבר משה וימותו הצפרדעים... (ח`, ח`-ט)` מדוע- שאל רבי ישראל מאיר הכהן, בעל החפץ חיים- במכת צפרדעים, מיד כאשר התפלל משה לה`, נעתר לו ה` והסיר את המכה מארץ מצרים. לעומת זאת, כאשר היו בני ישראל במדבר, ופגעו בהם הנחשים, לא הועיל משה בתפילתו מיד, אלא כך אמר לו הקבה: עשה לך שרף ושים אותו על נס (במדבר כא, ח`)- עשה לך נחש מנחושת, ושים אותו במקום גבוה, וכל הרואה את הנחש- יחיה. ואם כן, מדוע כאן נעתר ה` לתפילתו של משה מיד, ובמדבר נתבקש משה לעשות מעשה נוסף כדי להסיר את המכה מבני ישראל? הסיבה לכך היא- השיב החפץ חיים- כי חמור עוון לשון הרע משאר מעשים רעים! לכל צרה מועילה תפילה. משום כך, במכת צפרדעים שמע ה` את תפילתו של משה, והסיר מיד את הצפרדעים מארץ מצרים. אולם כאשר באו הנחשים במדבר על בני ישראל, לא באו אלא מפני עוון לשון הרע, ובבית דין של מעלה מדקדקים בעוון זה כחוט השערה. לכך לא נעתר לו ה` מיד, אלא אמר לו: עשה לך שרף ושים אותו על נס. וכל המביט בנחש מיד יכוון ליבו לאביו שבשמיים, וישוב בתשובה ובזאת יחיה. ואש מתלקחת בתוך הברד... (ט`, כד) נס בתוך נס: לה זה (הברד) מכבה זו (האש), ולא זו מכבה זה. אמר רב אחא: משל למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני גדודי חיילים חזקים, והיו שונאים זה לזה. לימים עמדה לפרוץ מלחמה חזקה מאוד באותה ארץ. מה עשה המלך? עשה שלום ביניהם, והלכו ועשו שליחות המלך ביחד. כך אש וברד שונאים זה לזה. כיוון שהגיע זמן מלחמת ה` במצרים, עשה הקבה שלום בינים והיכו במצרים.