זכות לנשום (גם באביב)

תקופת האביב מציפה שוב בעיית התחלואה הגוברת בכל מחלות האביב, ובמיוחד אלרגיות למיניהן בדרכי הנשימה, סטרידור, ברונכיטיס והתגברות ממש דרמטית של מחלת אסטמה. מדובר בעיקר באוכלוסיות של הילדים והקשישים, הסובלים בתקופה זו מירידה חמורה ביכולת מערכת החיסונית להגן על הגוף. כל זה נכון כשמדובר בדלקות ומחלות עונתיות של דרכי הנשימה ואף אוזן וגרון, אך למחלת אסטמה ישנו מסלול שונה לחלוטין – מסלול שנקודת ההתחלה שלו נבנית ונשמרת בקפדנות במרפאות ומוסדות הרפואיים המקצועיות ביותר ברחבי תבל... מחלת האסטמה מוכרת מאד לחלק נכבד מהאוכלוסייה. בישראל רשומים היום כ-400,000 חולי אסטמה, מהם לפחות 60% ילדים ונוער. בעולם תחלואה באסטמה הגיעה לממדים של מגיפה, והוכרזה ככזו על ידי משרד הבריאות האמריקאי. סטטיסטית, לפני חמש שנים היו רשומים בארהב 15 מיליון חולי אסטמה. נכון להשנה, מדובר ב-17 מיליון (!), גידול דרמטי. התמותה מאסטמה בעולם מגיעה ל- 80,000 מקרים בשנה. לפי סטטיסטיקה כללית כי לפחות % 6 עד 8% מאוכלוסיית העולם סובלת מאסטמה. בעולם נעשים מאמצים כבירים, כלכליים ומדעיים, לחקור את המחלה ולמצוא לה מרפא. למרות שבתחום המדעי ישנם הישגים לא מבוטלים אין עד כה שום בשורה בתחום ריפוי היסודי. שיקוף של המצב: יודעים שאסטמה היא מחלה אלרגית שיש לה רקע דלקתי, חלק מתסמיניה דומים למחלת ריאות כרונית הנקראת נפחת ריאות (אמפיזמה) המתפתחת, לרוב אצל אנשים מבוגרים. אחרי גיל 60 על רקע לא ברור חל אצלם ניוון הדרגתי ברקמת הנאדות בריאות – הבועות שבהן נעשה חילוף הגזים בין כלי הדם העוטפים את הנאדות לבין חלל הנאדות. באופן רגיל החמצן עובר מהחלל הנדות אל תוך כלי הדם ומכלי הדם בו זמנית עובר לחלל הנאדות דו תחמוצת הפחמן על עיקרון האוסמוס, מפלי לחצים. כאשר התהליך הזה משתבש, מופיעים תסמינים הדומים מאד לתסמיני האסטמה שיוזכרו בהמשך. בהגדרה כללית ביותר, אסטמה היא, קודם כל קשיי נשימה. יש מספר סוגי קשיי נשימה ואסטמה היא הסוג הנפוץ ביותר הנגרם על רקע כיווץ שרירים העוטפים את הסמפונות (נתיבי האוויר), בעיקר הבינוניים והקטנים, הרפויים במצבם הנורמאלי. במצב של התכווצות, התקף, שרירים אלה מצרים את מעבר האוויר לתוך הריאות. למצב זה של חוסר אוויר מתלווה צליל שורקני ואם נוצרת ליחה בדרכי הנשימה אז גם חרחורים. שיעול אף הוא אופייני מאד להתקף אסטמטי מאחר וליחה גורמת לגירוי דרכי הנשימה במטרה לפנות עודפי הליחה. רפלקס של השיעול (יבש) יכול להיות מופעל אצל חולה אסטמה גם ללא ליחה. דבר נוסף שאופייני להתקף אסטמה הוא תחושת המחנק. אנשים מרגישים שהם לא יכולים להכניס אוויר או להוציאו, כאילו יד לוחצת על חזם ועל דרכי הנשימה. חלק מהאנשים מתלוננים רק על גירוי בדרכי הנשימה, חלק אחר מתלונן על כובד ואפילו על כאבים באזור. בדרך כלל ההחמרה חלה בשעות לילה, בשכיבה, בשעת מאמץ, בצחוק, בעלייה במדרגות, סחיבת משקל חריג והשפעה סביבתית, כגון: עישון של אחרים, הפרשת חומרים וריחות שהחולה רגיש אליהם כמו בושם, אבקנים, סוגי דשא. גם סטרס נפשי יכול להיות גורם להתקף אטמתי, ומכאן נובעת ההנחה שאסטמה היא מחלה פסיכוסומאטית. נגד טענה זו אפשר לטעון כי כל המחלות שביסודם אינן פיזיות - אורגניות קל מאד לקשר עם מתח נפשי, אבל אני גורס שצריכה להיות נטייה (פרידיספוזיציה) כדי שמתח או זעזוע נפשי יגרום לקריסת המערכת. במובן זה, אדם שיש לו נטייה לאולקוס, שעלול להתפתח מעצבים, יכול לפתח את המחלה אם יחיה תחת סטרס מתמשך. כלומר, אין מחלה יש מאין ולאדם שחלה יש בהכרח נטייה פיזיולוגית למחלה אותה הוא מפתח בעקבות זרז נפשי. הטיפול הקונבנציונאלי במחלת האסטמה פותר בעיקר את הבעיות האקוטיות, דהיינו ההתקפים. שיטות ההקלה על האסטמה מאד מפותחות והגישה היא לעזור לחולה בזמן התקף, אבל ריפוי יסודי ויציב לאורך ימים - אין. אף מוסד רפואי בעולם לא טוען לריפוי מלא של המחלה, אחרת היא לא הייתה מגיעה לממדים של מגיפה. שתי גישות בסיסיות יש לרפואה הקונבנציונאלית כשמדובר באסטמה: האחת, טיפול על ידי מרחיבי סמפונות או בשמם הקליני ברונכודילטטורים (Bronco- Dilatators), ועל אלה נמנים בעיקר בריקלין וונטולין, החוסמות מערכת מסוימת המופעלת כתוצאה מהתקף. טיפול זה תואם את ההנחה הגורסת כי אסטמה היא מחלה אלרגית בעיקרה. התרופות הללו מדחיקות באופן מלאכותי וזמני, לעיתים דרסטי, את שרשרת התגובות, תוך שחרור שרירי דרכי הנשימה המכווצים. לחלק מן התרופות יש תופעות לוואי כמו למשל יובש מסוים בריריות, הלמות לב וכו. תרופה חדשה יחסית נקראת סינגולר ותפקידה לגרום לחסימה של שרשרת היווצרות מצב ספסטי. תרופות אלה פועלות למספר שעות בלבד וחולי אסטמה צורכים אותן באופן קבוע כדי להקל על מצבם. הגישה השנייה היא קשה ומסוכנת יותר והיא מאופיינת בשימוש בסטרואידים, שם כללי להורמונים המיוצרים על ידי בלוטת יותרת הכליה והם מאד חיוניים לגוף. לפני כ-60 שנה גילה רופא צרפתי בשם סילייה שהורמון קורטיקוסטרואיד מועיל בהתמודדות הגוף עם מצבים קריטיים. הוא נתן לבעלי חיים מינונים שונים של ההורמון וראה שתהליכים פתולוגיים מתעכבים כתוצאה מכך. כלומר, הקורטיזון, שהוא סוג של סטרואיד, מפסיק את התדרדרותו הקלינית של המצב. אי לכך, ניתן להניח שלגוף יש מנגנון ריפוי עצמי. הורמון זה זכה להצלחה כבירה. במצבים שונים בהם רופאים ומטופלים מגיעים לסף ייאוש טיפולי, הם נעזרים בסטרואידים ומצב החולה משתפר באופן דרמטי. אולם, אליה וקוץ זה. שימוש חוזר בסטרואידים גובה מחיר אדיר, באשר הם גורמים לביטול או התנתקות פעילותה הטבעית של בלוטת יותרת הכליה. אם נמשיל את המצב לבית חרושת המייצר מוצר מסוים בקצב מסוים, ופתאום יש הצפה של המוצר במקום מסוים במחיר נמוך במיוחד, אז סוחרים ממקומות אחרים לא יזמינו עוד את המוצר ויעברו לייבוא זול יותר. אז ברגע שאין דרישה מקורות הייצור מפסיקים לעבוד, ממש כמו הבלוטה המגנה על הגוף ומודיעה לשאר הלוקחים חלק בתהליך: אין צורך בסחורה נוספת, אפשר לדומם את המכונות. הפסקת השימוש בסטרואידים תגרור עד מהרה מצוקת נשימה, שתגרור שימוש מחודש נוסף בקורטיזון וכך אדם מתמכר לסטרואידים. יש לפחות שלושים ושניים אבות מזיקים של השפעת הקורטיזון. זה מתחיל מפגיעה ברקמות העצמות - תהליך של דלדול העצם, דלקות בעצבים, ניוון והידלדלות של רקמות העור והשרירים, השמנת יתר, ניוון שומני ברקמת הכבד, גדילה לא מבוקרת של רקמת השד אצל גברים וניוון אצל נשים, פגיעה אנושה בווסת, צמיחה מוגזמת של שיער על הפנים אצל נשים והרשימה עוד ארוכה. מגוון רחב של מחלות אלרגיות מכונות גם מחלות אוטו-אימוניות, כשהגוף הופך להיות אלים כלפי עצמו. מנגנון ניקוז וניקוי הפסולת בגוף משתבש וכמו כל מערכת האחרת שתהליך פינוי הפסולת שלה משתבש, גם הגוף מתקשה לתפקד. אם הרפואה הרגילה מדחיקה את שרשרת התגובות, הרי שההומיאופתיה פועלת על שורש הבעיה. במובן זה, ההומיאופתיה קובעת איזה תרופה (פוטנציה) צריך לקבל חולה מסוים בהתאם לרשימה מדויקת ומפורטת של סימפטומים קליניים – שעות התרחשות ההתקף במהלך היום, מצב רגשי לפני ההתקף, תנוחה פיזית בעת ההתקף, סוג השיעול המתלווה להתקף וכו. חשוב להבין שלכל חולה יש את התסמינים הייחודיים למחלה ולתרופות יש תסמונת משלהם אשר מופיע כתוצאה משימוש במינונים גבוהים. מתחת נחושת, למשל, מאד שימושית לטיפול הומיאופתי באסטמה. היא משפיעה בעיקר על מערכת העצבים ומשמשת לטיפול בהתכווצויות כלליות ובדרכי הנשימה במיוחד. היא יעילה לטיפול בילדים הסובלים משיעולים טורדניים המביעים לחנק עד לחיוורון ואף לכיחלון. חולה אומר שיש לו תחושה כאילו נשימתו נעצרת. תרופה זו משלבים עם תרופות נוספות אם יש צורך, כגון סמבוקוס השחור, איפקה, בלאדונה ועוד.טיפול הומיאופתי גורם לאיזון בתהליך המכונה Antigen Antibody Reaction. אנטיגן הוא החומר החיצוני שחודר לגוף כגורם זר ואנטי בודי הוא החומר שהגוף מייצר. העיקרון הוא שברגע שיש מגע ביניהם מיוצר חומר לא מזיק המנטרל את השפעת החומרים המזיקים (גורמי אלרגיה) הנכנסים לגוף. בתהליך זה מערכת החיסונית של החולה שמצליחים לגלות אצלו את התסמונת שתואמת את תסמונת הפוטנציה שלו, מתחילה לטפל את הנוגדנים הזרים ונוצרת החמרה במצב (Reversion Reaction) כי אז הגוף מתחיל לפתח קרב עם הגורמים המזיקים לו. אז מומלץ להפסיק את הטיפול ליום – יומיים ולחדשו שוב בחצי מינון על מנת להגיע לשיפור יציב. מצבים חריפים מטופלים מבריאים תוך מספר שעות, בניגוד למצבים כרוניים, כאשר תגובת הגוף לחיסון הדרגתית ואיטית יותר. העיקרון הוא בכל מקרה, להתאים לכל חולה את הקלסתרון התרופתי שיתאים לקלסתרון המחלה. אני הגעתי לאחוזי ההצלחה של הריפוי המלא של אסטמה בעזרת ההומיאופתיה הגבוהים בעולם - בין 80%-90%. לפני כ- 20 שנה פיתחתי שיטה המאפשרת אבחנה מדויקת של מצבו החיסוני של החולה. מדובר בטכניקה מיוחדת של בדיקת השתן. כידועה שתן מכיל מגוון עצום של עודפי יצור של הגוף. באמצעותו מופרשים החוצה אנזימים, הורמונים ונוגדנים שונים אשר הגוף אינו זקוק להם. בטפטוף חומר מסוים אל תוך דגימת השתן ניתן לגלות מצב האלרגיה של הגוף בזמן אמת ולתת טיפול מדויק ביותר לנטרולה. שימוש בטכניקה זו אפשר לי להגיע לאחוזי ריפוי אשר הוזכרו לאיל. מובן מאליו שבמהלך הטיפול החולה יכול בהדרגה להפסיק את כל הטיפולים הקונבנציונאליים ובראש ובראשונה סטרואידים. לפני קרוב ל- 10 שנים אני הצעתי שיטה שלי לבית חולים תל השומר. הם לא רצו לשמוע. מאז אני החלטתי לא לגלות את השיטה לאף אחד. לסיום ברצוני לציין שאחד מגורמים המובהקים והנפוצים ביותר של מחלת אסטמה היא אנטיביוטיקה. תרופות אנטיביוטיות גורמות לשיבוש חמור במערכת החיסונית ומהוות גורם מספר אחד של רוב המחלות ההולכות ומתפשטות בעולם. לא בכדי ששם אנטיביוטיקה מורכב ממילה אנטי – נגד וביו – חיים... גדולת ההומיאופתיה ניכרת בכל תחומי הרפואה כי רק באמצעותה ניתן להגיע לדיוק מרבי בשיקום וחיזוק מערכת החיסונית המשמשת מפתח תואם ומדויק למנעול הכספת שנקראת בריאות.